יצא לכם פעם להשתתף בהצגה או במשחק קבוצתי שבו לכל אחד יש תפקיד מדויק משלו, ואם מישהו מתבלבל ולוקח תפקיד של מישהו אחר הכל נהרס? בדיוק כך היה במשכן. כדי לשמור על סדר מופתי במקום הקדוש הזה, התורה מחלקת את התפקידים בין הכוהנים ללויים בצורה ברורה מאוד. התורה אומרת ללויים וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ, כלומר, התפקיד שלהם הוא לעזור לכוהנים בעבודתם ולשמור על המקום. בנוסף, יש להם את מִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל, שזה התפקיד המיוחד רק להם: להקים את המשכן, לפרק אותו, לסחוב אותו ממקום למקום ולשמור עליו מבחוץ.
אבל יש גבול ברור שאסור לחצות. ללויים אסור לגשת אל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, שהם הכלים הפנימיים והחשובים שנמצאים בתוך המשכן כמו המנורה והשולחן, וגם אל הַמִּזְבֵּחַ החיצון שעליו מקריבים את הקורבנות. כשהתורה אומרת שהם לֹא יִקְרָבוּ, הכוונה היא לא רק שאסור להם להתקרב, אלא בעיקר שאסור להם לבצע את עבודת הקודש עצמה, כי היא שייכת אך ורק לכוהנים.
כדי להראות עד כמה החלוקה הזו חשובה, התורה מזהירה וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם. האזהרה הזו מלמדת אותנו שיעור חשוב על אחריות משותפת. הכוהנים אחראים להשגיח על הלויים, ואם הם יאפשרו להם לעשות עבודה שלא שייכת להם, שניהם יישאו בעונש. הכלל הזה עובד לכל הכיוונים: ללוי אסור לעשות עבודה של כוהן, לכוהן אסור לעשות עבודה של לוי, ואפילו בתוך שבט לוי עצמו אסור להחליף תפקידים. לוי שהתפקיד שלו הוא לשיר שירות קודש, לא יכול פתאום להחליט שהוא רוצה להיות שוער הדלתות. רק כשלכל אחד יש את התפקיד המדויק שלו והוא מבצע אותו באחריות, המשכן יכול לפעול בצורה מושלמת וקדושה.