במדבר, פרק י״ח, פסוק כ״ו

חשבתם פעם מה קורה כשמישהו שמקבל מתנה, צריך לתת מתנה בעצמו? שבט לוי עובד קשה מאוד בעבודת הקודש, ובגלל זה אין לו שדה או אדמה בארץ ישראל כדי לגדל בה אוכל. במקום זה, עם ישראל נותן ללויים מתנה מיוחדת: עשירית מכל התבואה שלהם. אבל ה' מלמד אותנו שגם מי שמקבל, צריך לדעת לתת. ה' אומר למשה וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, כי התבואה הזו מיועדת אך ורק ללויים. התורה משתמשת בכפילות מילים ואומרת תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כדי להעביר ללויים מסר חינוכי חשוב: אל תתגאו. למרות שאתם מקבלים מתנות ועובדים בקודש, אתם לא שווים במעמד שלכם לאהרן הכהן. גם אתם צריכים להפריש חלק מהאוכל שלכם ולתת אותו לכהנים, ממש כמו שכל יהודי אחר עושה. התורה מדגישה שהתבואה הזו מגיעה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר החובה לתת אותה היא רק על תבואה שגדלה אצל יהודים. המתנה הזו נקראת בְּנַחֲלַתְכֶם, כי היא התחליף של הלויים לחלקת אדמה שהם לא קיבלו. וממש כמו שאדמה נשארת תמיד של בעליה, כך גם הלויים מקבלים את המתנה הזו בקביעות בכל שנה ושנה, כי זו הדרך היחידה שלהם להתפרנס. כשהלויים נותנים את החלק שלהם לכהן, התורה אומרת להם וַהֲרֵמֹתֶם. המילה הזו מזכירה לנו הרמה, והיא מלמדת שאפשר לתת את התרומה רק מפירות או תבואה שכבר נקטפו ונתלשו מהאדמה. הלויים צריכים לתת את התרומה מִמֶּנּוּ, כלומר מאותו סוג בדיוק של אוכל שהם קיבלו. כמה הם צריכים לתת? מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, שזה בדיוק עשירית ממה שהם עצמם קיבלו. החלק הקטן והמדויק הזה שמועבר לכהן נקרא תרומת ה', בגלל הקדושה הגדולה שיש בו.