תארו לעצמכם שאתם עובדים קשה מאוד, אבל במקום לקבל שכר רגיל על העבודה שלכם, אתם מקבלים אוכל שמישהו אחר גידל. איך הייתם מרגישים? אולי קצת לא נעים, כאילו אתם חיים מחסדים ומתנות של אחרים. זה בדיוק מה שהלויים היו עלולים להרגיש.
הלויים עבדו קשה, אך לא היו להם שדות וכרמים משלהם. לכן, בני ישראל נתנו להם עשירית מהיבול שלהם. מתוך היבול הזה, הלויים היו צריכים להפריש חלק ולתת אותו כמתנה לכוהנים. כדי שהלויים לא ירגישו שהם נותנים משהו שאינו באמת שלהם, ה' אומר להם שהמעשה הזה וְנֶחְשַׁב להם כאילו הם בעצמם חרשו, זרעו וגידלו את התבואה. ה' קורא לזה תְּרוּמַתְכֶם, כדי להדגיש שזו התרומה שלהם ממש, כי היבול הזה הוא השכר המגיע לכם בזכות, וכאשר הם נותנים ממנו בנדיבות הם מביאים ברכה אל בתיהם.
ה' מסביר שהתרומה של הלויים שווה וחשובה בדיוק כמו תרומה של חקלאי רגיל שיש לו שדה. הוא מדמה אותה כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן, כלומר כמו החיטה הטובה שאוספים, וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב, כמו הענבים המלאים והבשלים שכבר הפכו ליין ונשפכו אל תוך היקב, שהוא הבור שאליו ניגר היין. כך ה' מלמד את הלויים שהנתינה שלהם שלמה, טובה וחשובה מאין כמוה.