במדבר, פרק י״ח, פסוק כ״ז

המעשר שהלויים מפרישים לכהן וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם, כלומר ייחשב הדבר לזכותם כאילו התבואה צמחה בנחלתם, כדי שלא ירגישו שניזונים מחסדי אחרים. הכתוב משווה תרומה זו לתרומה הגדולה שמפרישים הישראלים, כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן, ללמד שדיניהן שווים לחלוטין והן אסורות באכילה למי שאינו כהן. התרומה מופרשת מתוצרת שנגמרה מלאכתה בלבד, וְכַמְלֵאָה המכוונת ליין ושמן שהגיעו לגמר בישולם וממלאים את החביות, ונאספים אל הבור שאליו ניגר היין מִן הַיָּקֶב. בנוסף, המילה וְנֶחְשַׁב מלמדת שההפרשה נעשית באמצעות מחשבה ואומדן דעת של התורם, ומההקבלה לגורן וליקב נלמד שאין לתרום מתוצרת שאינה מוכנה או מפירות טהורים על פירות טמאים.