במדבר, פרק י״ח, פסוק כ״ב

כדי להגן על העם מסכנת הפגיעה בקודש, ה' מציב את הלוויים כחיץ שתפקידו להזהיר ולמנוע ממי שאינו מורשה לגשת לעבודת המקדש. האזהרה וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אינה אוסרת על עצם הנוכחות במשכן, אלא על התקרבות במטרה לבצע את עבודת הקודש, כאשר המילה עוֹד מזכירה כי אירוע של התקרבות אסורה כבר התרחש בעבר במרד קורח. העונש על התקרבות זו הוא מיתה בידי שמים, כפי שמבוטא במילים לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת. לצד זאת, יש המבחינים בפסוק בשני רבדי ענישה שונים: המילים לָשֵׂאת חֵטְא מתייחסות לאדם שניגש לבצע את תפקידי הלוויים כמו שירה ושמירת השערים, ואילו המילה לָמוּת מכוונת למי שמעז לבצע את עבודת הכהונה.