במדבר, פרק י״ח, פסוק י״ח

וּבְשָׂרָם של בכורות הבהמה הטהורה, בין אם הם תמימים וראויים למזבח ובין אם הם בעלי מום, עובר לרשות הכהן למטרת אכילה. הכתוב משווה מתנה זו לחלקי קרבן השלמים, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, כדי ללמד שהבשר מותר באכילה גם למשפחת הכהן ושהוא מוענק לו ישירות מידי הישראלי. בעוד שבכור תמים נאכל רק על ידי כהנים הראויים לעבודה, בבכור בעל מום רשאי הכהן לשתף באכילה גם ישראלים. הכפילות לְךָ יִהְיֶה בסוף הפסוק מבטיחה שזמן האכילה יורחב לשני ימים ולילה אחד, כזכות מקלה הניתנת לכהן. עם זאת, מסגרת זמן זו נועדה גם להגביל, והבשר נפסל לחלוטין אם נותר לאחר מכן.