במדבר, פרק י״ח, פסוק י״א

ה' מבסס ברית המעניקה לכהנים חלקים מתוך קורבנות שרוב בשרם נאכל על ידי הבעלים, וכן ממתנות ישירות אחרות, כדי לאשרר את מעמדם. חלקים מופרשים אלו הם תְּרוּמַת מַתָּנָם, כלומר מתנתם של בני ישראל, והם מכונים לְכָל־תְּנוּפֹת משום שמניפים אותם באוויר לפני מסירתם. בניגוד לקודשי קודשים הנאכלים רק על ידי זכרים במקדש, מתנות אלו ניתנות לְחָק־עוֹלָם, כזכות קבועה המאפשרת לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לאכול אותן יחד. ההיתר מתרחב לכלל המשפחה, כולל נשים, עבדים ושפחות, כך שכָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ, אך התנאי הוא טהרה שלמה וגבוהה יותר מזו הנדרשת לאכילת תרומה רגילה.