ההוראה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ מחייבת את הכוהנים לאכול את הקרבנות המקודשים ביותר בחצר המשכן הסמוכה לקודש הקודשים, ויש המפרשים זאת כדרישה לאכול מתוך קדושה וזהירות יתרה, ואילו בשעת חירום בלבד הותרה האכילה בתוך ההיכל עצמו. הגבלת הכתוב כָּל־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ מתירה את האכילה אך ורק לכוהנים זכרים, לרבות כוהנים בעלי מום שפסולים מעבודת המזבח, וכוללת גם קרבנות ציבור מסוימים. מעטפת הקדושה אינה מוגבלת לאכילה בלבד אלא נחתמת בציווי קֹדֶשׁ יִהְיֶה־לָּךְ, המורה כי גם חלקים שאינם ראויים למאכל אדם, כמו עצמות או בשר שנטמא, חייבים להישמר בקדושתם ויש לנהוג בהם בכבוד.
במדבר, פרק י״ח, פסוק י׳
פרשת קרח
בְּקֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים תֹּאכְלֶ֑נּוּ כׇּל־זָכָר֙ יֹאכַ֣ל אֹת֔וֹ קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶה־לָּֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.