במדבר, פרק י״ח, פסוק ו׳

ה' מבהיר בשמחה כי מינוי הלוויים לעוזרי הכוהנים אינו החלטה אנושית, אלא יוזמה אלוהית מוחלטת המבוטאת במילים וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי. הלוויים נלקחו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל המפרנסים אותם במעשרות, כדי שיהיו פנויים מעמל כפיים ויוכלו לשמור על המשכן מפני זרים ולהקדיש עצמם לתורה. הם נמסרו לכוהנים בבחינת לָכֶם מַתָּנָה כדי להקל עליהם את עומס הניהול השוטף של המשכן, אך ההדגשה כי הם נְתֻנִים לַה' מגבילה את סמכות הכוהנים ומלמדת שאסור להשתמש בלוויים לצרכים אישיים של חול. במסגרת תפקידם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, הלוויים משלבים ניהול ושמירה מעשיים יחד עם עבודה רוחנית של שירת הלל לה'.