במדבר, פרק י״ח, פסוק כ׳

ה' מייעד לכהנים תפקיד רוחני עליון המחייב ניתוק מדאגות חקלאות ומסחר, ולכן קובע כי בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, כלומר נאסר עליהם לקבל נחלה בשעת חלוקת הארץ. הכתוב מוסיף וְחֵלֶק לֹא־יִהְיֶה לְךָ כדי לאסור עליהם גם החזקת חבל ארץ קטן או השתתפות בביזת מלחמות הכיבוש, ומדגיש כי איסור זה חל בְּתוֹכָם, כך שאסור להם לקבל קרקע או שלל אפילו כמתנה התנדבותית מהעם. כתמורה לשלילת הרכוש החומרי העלול להסיח את הדעת, ה' מצהיר אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, שמשמעותו כי הכהנים מתפרנסים ישירות מן הקודש ואוכלים משולחנו דרך מתנות הכהונה. הבטחה כפולה זו נועדה להעניק להם שכר בעולם הזה ובעולם הבא, והיא משלבת בין התענוג הרוחני שבעבודת ה' לבין צורכיהם החומריים המסופקים דרך קודשי המקדש והתרומות.