במדבר, פרק י״ח, פסוק ט״ז

פדיון בכור האדם, המכונה וּפְדוּיָו, יתבצע מִבֶּן חֹדֶשׁ, כלומר רק לאחר שעברו שלושים יום מלידתו. המתנה זו נועדה לוודא שהתינוק יצא מכלל סכנה ונחשב לבר קיימא, וכן להדגיש שמדובר בפעולה רוחנית ומוסרית ולא בהצלת חיים פיזית. התשלום הקבוע למצווה הוא בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף בסך חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים, אותם ניתן לשלם בכל רכוש מיטלטל בעל ערך עצמי, ולאו דווקא במטבעות כסף טהור. משקל המטבע מוגדר בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שערכו עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא, כאשר הגרה היא יחידת המשקל הקטנה ביותר. הכתוב מדגיש שזהו ערך הבסיס המוחלט לפדיון, שרשויות מוסמכות רשאיות להוסיף עליו אך לעולם אין לפחות ממנו.