במדבר, פרק י״ח, פסוק ט׳

המתנות בעלות רמת הקדושה החמורה ביותר, המוגדרות מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מיועדות לאכילה בתוך תחומי המקדש בלבד. הכוהנים זוכים בחלקם מִן הָאֵשׁ, כלומר רק לאחר שהחלקים המיועדים לה' הוקטרו על המזבח, ויש הלומדים מכך שאכילתם שקולה לאש המזבח עצמה ואף כוללת את עורות העולה הניתנים להם. הפירוט הכולל את כָּל קָרְבָּנָם, לְכָל מִנְחָתָם, וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם מרחיב את זכאות הכוהנים לסוגים רבים של קרבנות, לרבות מנחות שאינן נועדו לכפרה על חטא. בנוסף, הביטוי אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי מלמד שגם כפרה על חטאים ממוניים, כדוגמת השבת גזל של גר שמת ללא יורשים, מועברת לכוהנים ומקבלת מעמד הלכתי של קרבן אשם. לבסוף, המילים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ מקבעות את ההלכה שמתנות אלו שייכות באופן בלעדי לאהרן ולצאצאיו הזכרים.