קרה לכם פעם שהחלטתם לקחת משהו יקר ששייך לכם, ולתת אותו במתנה גמורה לה'? בתקופת התנ"ך, כשאדם החליט לקחת רכוש שלו, כמו חפצים או אפילו שטח אדמה, ולהקדיש אותו לגמרי כך שהוא אוסר על עצמו להשתמש בו יותר, הרכוש הזה נקרא חֵרֶם. התורה קובעת שאם אדם עשה זאת ולא פירט לאיזו מטרה בדיוק הוא מקדיש את הרכוש, המתנה הזו עוברת ישירות אל הכוהנים שעובדים באותה משמרת במקדש.
אבל מה קורה לרכוש כשהוא מגיע לכוהן? המילים לְךָ יִהְיֶה מלמדות אותנו דבר מעניין מאוד. כל עוד הרכוש היה בבית של האדם שהקדיש אותו, הוא נחשב לקודש ואסור היה להשתמש בו. אך ברגע שהרכוש עובר לידיים של הכוהן, הוא הופך להיות רכושו הפרטי והרגיל לכל דבר. הכוהן יכול להשתמש בו ואפילו למכור אותו למישהו אחר אם הוא רק רוצה.
אולי תחשבו בגלל המילה בְּיִשְׂרָאֵל שרק גברים מישראל יכולים להקדיש רכוש בצורה כזו. לכן, התורה הוסיפה בתחילת הפסוק את המילה כָּל. המילה הקטנה הזו באה להרחיב את הכלל וללמד אותנו שכולם יכולים לעשות זאת, גם נשים, עבדים ואפילו אנשים שאינם יהודים, וגם הרכוש שלהם יועבר אל הכוהנים.