הפסוק מסכם את סך כל הערים המיועדות לשבט לוי. מכיוון שנחלות שבטי ישראל טרם הוגדרו בשלב זה, התורה אינה מפרטת כאן את שמות הערים הללו [ביאור שטיינזלץ].
המילה אֶתְהֶן מתייחסת לערים עצמן, והמילים וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן מכוונות לשטחים הפתוחים שסביבן [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, המילה אֶתְהֶן מופיעה כאן באופן ייחודי, וזהו המקום היחיד בתורה שבו היא נכתבת עם האות נו"ן בסופה [מנחת שי].
ההדגשה על כך שכל ארבעים ושמונה הערים ניתנות ללויים באה ללמד כי כולן ניתנות להם באופן שווה ובדרך אחת, ויש לכולן מעמד אחיד [רלב"ג].