במדבר, פרק ט׳, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שהפסדתם אירוע חשוב מאוד, ואז לשמחתכם קיבלתם הזדמנות שנייה להשתתף בו? זה בדיוק מה שקורה ב"פסח שני", בו אנשים שלא יכלו להקריב את קורבן הפסח בזמן, מקבלים מועד מיוחד להשלים את המצווה. התורה מסבירה לנו איך לקיים את ההזדמנות הזו, ואומרת לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ. כלומר, אסור להשאיר מבשר הקורבן עד הבוקר בכוונה. בפסח הראשון קל לאסוף הרבה חברים ומשפחה שיסיימו לאכול את כל הבשר, אבל בפסח שני אולי קשה יותר למצוא משתתפים. לכן, התורה מבינה שאולי יישאר קצת בשר בטעות, ואוסרת רק על השארה בכוונה. בנוסף, יש לאכול את הבשר בזהירות ובשלמותו, ולכן וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ. אולי תשאלו את עצמכם, האם צריך לשמור בפסח שני את כל ההלכות של חג הפסח הרגיל? כשהתורה אומרת כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, היא מתכוונת רק לחוקים שקשורים לקורבן עצמו, כמו החובה לאכול אותו צלוי באש יחד עם מצה ומרור. הלכות כלליות יותר, כמו החובה לנקות את הבית מחמץ, לא חלות בפסח שני. בסוף הדברים כתוב יעשו אותו. המילה "יעשו" כתובה בלשון רבים, וזה מלמד אותנו שעדיף לא להקריב את הקורבן עבור אדם אחד בלבד. תמיד כדאי ומשמח יותר לאסוף עוד אנשים שיצטרפו, כי כשיש הרבה אנשים יחד שמקיימים את המצווה, זה מכבד הרבה יותר את ה'.