קרה לכם פעם שפספסתם אירוע ממש חשוב כי הייתם חולים או נתקעתם במקום מרוחק? בטח הרגשתם אכזבה גדולה. ה' יודע שלפעמים דברים קורים, ולכן הוא נותן לנו מתנה מיוחדת שנקראת "פסח שני", שהיא בעצם הזדמנות נוספת להקריב את קורבן הפסח למי שלא הצליח לעשות זאת בזמן. התורה כופלת וכותבת אִישׁ אִישׁ כדי ללמד אותנו משהו מעניין. המילים האלו מדגישות שאם אדם אחד, כלומר יחיד, לא יכול היה להשתתף, הוא נדחה ומקבל הזדמנות בחודש הבא. אבל, אם רוב העם היה באותו מצב של טומאה, הם לא היו נדחים לחודש הבא, אלא מקריבים את הקורבן כולם יחד באותו הזמן למרות הטומאה.
מי הם אותם אנשים שפספסו? קבוצה אחת היא מי שהיה טָמֵא לָנֶפֶשׁ, כלומר אדם שנטמא כי היה בקרבת מת. התורה מציינת דווקא את המקרה הזה כי זו בדיוק הייתה השאלה שהאנשים שאלו את משה, אבל למעשה, ההלכה הזו נכונה לכל אדם שהיה טמא מכל סיבה שהיא. קבוצה נוספת היא מי שהיה בדרך רְחֹקָה. הכוונה היא לאדם שהיה רחוק מאוד מירושלים, במרחק כזה שפשוט לא אפשר לו להגיע בזמן כדי להקריב את הקורבן.
אולי תחשבו שההזדמנות השנייה הזו ניתנה רק לבני ישראל במדבר, אבל המילים לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם מסבירות שהחוק הזה ממשיך איתנו תמיד, לכל הדורות הבאים. הציווי וְעָשָׂה פֶסַח מלמד אותנו שכל מי שפספס את הפסח הראשון, אפילו אם זה קרה בטעות, בגלל מצב שלא הייתה לו שליטה עליו או אפילו בכוונה, חייב להשלים את המצווה ולעשות פסח שני.
הפסח השני הזה קצת שונה מפסח הראשון שאנחנו מכירים. בפסח שני מותר שיהיו בבית גם חמץ וגם מצה ביחד, הוא לא נחשב ליום חג רגיל, והאיסור על החמץ קיים רק בדיוק באותו הזמן שבו אוכלים את הקורבן יחד עם המצה.