קרה לכם פעם שהמורה הודיעה על מועד ב' למבחן, וחשבתם לעצמכם שאולי אפשר פשוט לא לגשת למבחן הראשון ולעשות רק את השני? התורה נתנה לעם ישראל את "פסח שני" כדי לתת הזדמנות נוספת לאנשים שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח בזמן, כי הם היו טמאים או גרו רחוק מאוד. אבל מה קורה אם אדם יכול היה לקיים את המצווה ופשוט החליט לדלג עליה בכוונה?
התורה מדגישה שוְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר, כלומר אדם שאין לו שום בעיה של טומאה, וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה, כלומר שהוא נמצא קרוב מספיק לירושלים, ובכל זאת וְחָדַל מלהקריב את הקרבן, כלומר בחר בכוונה שלא לעשות זאת, יקבל עונש חמור מאת ה'. אם מישהו לא יכול היה ללכת בגלל בעיה רפואית, הוא פטור, כי הוא לא נמנע מתוך זלזול אלא מחוסר יכולת. המילה הַנֶּפֶשׁ מלמדת אותנו שהחובה הזו שייכת גם לנשים, והמילים הָאִישׁ הַהוּא מסבירות שהעונש שייך רק לאנשים מבוגרים ולא לילדים קטנים.
למה התורה מזכירה את העונש על ביטול הפסח הראשון דווקא עכשיו, כשמדברים על פסח שני? בדיוק כדי שלא נחשוב שאפשר לוותר על הפסח הראשון בכוונה ולסמוך על ההזדמנות של החודש הבא. התורה מסבירה שמי שמזלזל ומדלג על המצווה הראשונה בכוונה, ייענש מיד. לקראת הסוף, המילה בְּמֹעֲדוֹ מזכירה לנו שאת הקרבן הזה חשוב כל כך להקריב בדיוק בזמן, עד שאפילו אם חג הפסח יוצא ביום שבת, עדיין מקריבים אותו.