כדי להכריע במאבק התמידי מול תאוות העולם ולצעוד בדרך הישר, נדרש שילוב בין ריסון עצמי לקליטת חכמה. על האדם לבצע פעולה של הכנעת רצונותיו, וזהו הציווי הָבִיאָה לַמּוּסָר את לִבֶּךָ, כלומר נתק את הלב מהבלי העולם וכוון אותו להנהגה מתוקנת ולמידות טובות. יחד עם זאת עליו להפנות את אָזְנֶךָ לְאִמְרֵי־דָעַת, שהם דברי חכמה, הבנת תכלית האדם והכרת מציאות ה'. בעוד שיש הסבורים כי השליטה העצמית בלב חייבת להקדים את הלימוד, אחרים טוענים כי דווקא שמיעת החכמה תחילה היא שיוצרת יראת שמים ומעניקה לאדם את הכוח להטות את לבו ולנצח את פיתויי החומר.
משלי, פרק כ״ג, פסוק י״ב
הָבִ֣יאָה לַמּוּסָ֣ר לִבֶּ֑ךָ וְ֝אׇזְנֶ֗ךָ לְאִמְרֵי־דָֽעַת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.