המרדף אחר העושר החומרי מלווה לעיתים קרובות באשליה של יציבות, אך במציאות, נכסים שנצברו בעמל רב עשויים להיעלם כלא היו בהרף עין. רוב הפרשנים מסכימים כי הדימוי המרכזי ממחיש את חוסר התוחלת שבהסתמכות על ממון, אשר טבעו לחמוק ולהיעלם במהירות.
בביאור המילה הֲתָעִיף קיימות מספר גישות. גישה אחת מסבירה שהמילה נגזרת מפעולת העפעוף וסגירת העין. לפי פירוש זה, ברגע הקצר שבו אדם עוצם את עיניו, העושר כבר מספיק להיעלם [רש"י, מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון תנועה ומבט חטוף – מספיק שאדם יעיף מבט קצר בממונו וכבר הוא איננו [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, יש המזהים את המילה עם תעופה במובן של הארה, כלומר כאשר אדם מאיר את עיניו ומביט בסיפוק בעושרו [אבן עזרא].
כאשר העושר אובד, הוא אינו רק חומק בשקט, אלא עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְנָפַיִם. בניגוד למחשבה שהאדם יכול לחסות בצל כנפי עושרו, העושר עצמו מצמיח כנפיים כדי לעוף ממנו. הכנפיים הללו מסמלות את הסיבות והנסיבות לאובדן הממון – כגון גנבים או החלטות עסקיות שגויות. לעיתים ה׳ גורם לאדם לאבד את כושר השיפוט שלו, והעושר עצמו מייצר את העילה והסיבות להסתלקותו [אלשיך].
ההיעלמות מתוארת כדימוי של עוף דורס: כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם. בחירת הנשר אינה מקרית. כשם שהנשר נושא את גוזליו על כנפיו ומגביה עוף למקום שאף ציפור אחרת אינה יכולה להגיע אליו, כך כשהעושר מתחיל להישמט, אין שום דרך לעצור בעדו או להצילו. בנוסף, רכישת העושר נעשית לאט ובהדרגה, בדומה לנשר המגביה לאטו, אך אובדנו מתרחש בבת אחת, כנשר הצולל במהירות אדירה לטרפו [אלשיך]. העושר שעף אל השמיים מסמל את חזרתו של הממון אל ה׳, אשר לוקח אותו מאדם אחד ומעביר אותו לאדם אחר כפי ראות עיניו [רלב"ג, אלשיך].
לצד הפירוש הכלכלי, ישנה גישה המפרשת את הפסוק כאלגוריה על לימוד חכמה ותורה. לפי כיוון זה, התבונה אינה מתקיימת מאליה אלא דורשת שקידה והתמדה עצומה. היא משולה לעוף המוחזק בידו של אדם; אם האדם יעצים את עיניו ויסיח את דעתו מן הלימוד ולו לרגע קטן, החכמה תעוף ותחמוק ממנו מיד [מלבי"ם]. יתרה מזאת, יש הרואים בכך אזהרה מפני קבלת חכמה מאדם שאינו ראוי לכך, או מתוך גישה של "עין רעה" ועיון פגום [אמרי דעת].