הישיבה על שולחנו של אדם המעניק מתוך קמצנות וצרות עין טומנת בחובה נזק נפשי, חברתי ורוחני. אזהרת החכם מכוונת נגד הפיתוי שבהנאה מנכסיו של אדם שאינו נותן בלב שלם, ומציגה כיצד הטובה הופכת למועקה ולחסרון.
ברמה המילולית, רוב הפרשנים מסכימים כי אַל־תִּלְחַם משמעותו אל תאכל לחם, והביטוי רַע עָיִן הוא קיצור של "איש רע עין", כלומר אדם קמצן שעינו צרה בשל אחרים. החלק השני של ההנחיה, וְאַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו, מזהיר שלא להתאוות גם למעדניו היקרים של אותו אדם. ההיגיון בכך ברור: אם אותו אדם צר עין אפילו בלחם פשוט, קל וחומר שתהיה עינו רעה במטעמים מיוחדים [אלשיך].
הפרשנים מדגישים כי גם אם המארח הקמצן מזמין אותך בפיו לאכול ולשתות, לבו אינו שלם עם כך. הוא מצר על כל ביס שאתה לוקח, ולכן האכילה תסב לך אי-נעימות קשה, עד שתרצה להקיא את המזון כשיתבררו לך כוונותיו הנסתרות. יתרה מזאת, כל דברי חכמה או שיחה נעימה שתנסה לנהל עמו על שולחנו ירדו לטמיון, שכן דעתו נתונה רק לדאגה על המזון שאתה מכלה [רלב"ג, עמנואל הרומי]. בסופו של דבר, אכילה משל אדם כזה עלולה לעלות ביוקר, והוא ימצא דרך לגבות ממך כפליים ממה שאכלת, או לגרום לך להפסיד גם את פת הלחם שלך [עמנואל הרומי].
לצד הפירוש המילולי, הפסוק משמש כמשל רב-שכבתי [מלבי"ם]. גישה אחת רואה בכך אזהרה לתלמיד חכם הדחוק בפרנסתו, שלא ינטוש את לימוד התורה כדי לחפש תמיכה על שולחנו של עשיר קמצן [אלשיך].
גישה אחרת מפרשת את המושג "רע עין" כרמז לאדם בעל השקפות עולם כוזבות ופילוסופיות שקריות. ה"מטעמים" שלו הם הנחות יסוד שנשמעות ערבות ומפתות, אך מבוססות על שקר. התחברות לאדם כזה וקבלת דעותיו יובילו להשחתת האמונות האמיתיות והנעימות שעליהן חונכת [רלב"ג].
ברובד נוסף, הפסוק מזהיר תלמידים מפני לימוד אצל רב שהוא "רע עין" בחכמתו. מדובר במורה המקנא בתלמידיו וחושש שמא העברת הידע תחסיר מחכמתו שלו. במקום ללמד כראוי, רב כזה מבטל את זמן תלמידיו ומסיח את דעתם כדי שלא ישיגו חכמה. כשם שהתארחות אצל קמצן מותירה את האורח רעב ומיוסר, כך ישיבה לפני מורה צר עין מונעת מהתלמיד את מזונו הרוחני, ובסופו של דבר גורמת גם לחכמת הרב עצמו ללכת ולהתמעט [עמנואל הרומי].