משלי, פרק כ״ג, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שהזמינו אתכם להתארח, אבל הרגשתם שהמארח לא באמת שמח לחלוק איתכם את האוכל שלו? החכם מזהיר אותנו בדיוק ממצב כזה. הוא אומר לנו אַל־תִּלְחַם, כלומר אל תאכל לחם, אצל אדם שהוא רַע עָיִן. הכוונה היא לאדם קמצן שקשה לו לראות אחרים נהנים מהדברים שלו. בנוסף, הוא אומר וְאַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו, כלומר אל תרצה לאכול את המאכלים המיוחדים והיקרים שלו. ההיגיון פשוט: אם הוא קמצן בלחם פשוט, בטוח שיהיה לו קשה לתת לכם מטעמים יקרים. גם אם המארח הקמצן מזמין אתכם במילים יפות לשבת לאכול, בתוך הלב הוא לא באמת רוצה בכך. הוא מסתכל על כל ביס שאתם לוקחים, וזה הופך את הארוחה ללא נעימה בכלל. אי אפשר אפילו לנהל איתו שיחה נעימה סביב השולחן, כי כל מה שמעניין אותו זה האוכל שהולך ונגמר. בסופו של דבר, ארוחה כזו לא תביא לכם שמחה, אלא רק הרגשה רעה ואולי אפילו הפסד.