משלי, פרק כ״ג, פסוק כ״ח

סכנת הפיתוי והחטא אינה טמונה רק במהותם השלילית, אלא בעיקר בפתאומיות שבה הם תוקפים וביכולתם להרבות בגידה והרס.

האישה הזרה או הזונה פועלת בערמומיות, ועל כן אַף־הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב. המילה כְּחֶתֶף מפורשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות של חטיפה מהירה ופתאומית [מצודת ציון, אבן עזרא]. היא פועלת כחיה טורפת האורבת לטרפה; כלפי חוץ היא עשויה להיראות נחמדה ומפתה, אך למעשה היא לוכדת את האדם ברשתה בדיוק ברגע שבו רוח התאווה משתלטת עליו והוא אינו מוכן לכך [שטיינזלץ, מלבי"ם, רש"י]. מעבר לפיתוי עצמו, טמונה בסביבתה גם סכנה פיזית ממשית, שכן לעיתים היא חוברת לרוצחים ושודדים, ומושכת את קורבנותיה למקומות מסתור שבהם יפלו למלכודת קטלנית [רלב"ג]. אף אם מדובר באישה נוכרייה שאינה רגילה בחברת בני ישראל, היא תנצל כל הזדמנות לחטוף ולהפיל את מי שאינו שומר על עיניו ודרכיו [מצודת דוד].

בעקבות מעשיה, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף. ברמה המעשית, מאחר שאישה זרה זו לרוב נשואה לאחר, עצם הפיתוי מוסיף בעולם בגידות, קטטות וצרות בין בני אדם [שטיינזלץ].

לצד הרובד הפיזי, הפירוש מקבל ממד רוחני של משל לסכנת הכפירה והיצר הרע. האישה הזרה מסמלת את המינות, המציגה טענות כפירה מפתות כדי לצוד אנשים ולהרבות בישראל בוגדים ואפיקורסים לה' [רש"י, מלבי"ם]. הבגידה מתרחשת גם בתוך נפש האדם פנימה: הבוגדים הם היצר הרע והמחשבות הפסולות שכבר קיימים בלב. כאשר הלב אינו מסור לחלוטין לשמיים, הפיתוי החיצוני מנצל את החולשה הפנימית ומוסיף בגידה על גבי חטא. לעומת זאת, אדם שלבו נתון לה' ישכיל לראות את הסכנה ולא ייכנע לה [אלשיך].