מפגש עם אדם המונע מצרות עין חושף פער עמוק בין גינוני נימוס חיצוניים לבין כוונות נסתרות ועוינות. הפסוק מזהיר מפני קבלת טובות הנאה או אירוח מאדם קמצן, שכן המציאות האמיתית אינה משתקפת במילותיו האדיבות, אלא במה שמתרחש בתוך לבו.
המילה המרכזית והמאתגרת בפסוק היא שָׁעַר, והפרשנים נחלקו במשמעותה, תוך שהם מציגים שלוש גישות שונות. הגישה הראשונה מסבירה כי המילה נגזרת מלשון השערה, מחשבה ואומדן [אבן עזרא, מצודת ציון]. כשם שהשערה היא רק מחשבה בעלמא ללא ממשות פיזית, כך גם הזמנתו של המארח ריקה מתוכן אמיתי [מצודת דוד]. לפיכך, כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא משמעותו שמהותו האמיתית של האדם נקבעת לפי המחשבות הנסתרות שבנפשו, ולא לפי התנהגותו החיצונית [ביאור שטיינזלץ].
גישה שניה מפרשת את המילה כביטוי לדבר מר, מאוס ופגום, בדומה לביטוי המקראי "תאנים שוערים" המכוון לתאנים רעות [רש"י, מלבי"ם]. לפי פירוש זה, המילה משמשת כפועל המתאר אדם ששופך מרירות לתוך נפשו שלו בגלל צרות עינו [רש"י].
גישה שלישית קושרת את המילה למושג סערה. המארח חווה סערה פנימית וקונפליקט בין נפשו, החפצה לקיים את מצוות הכנסת האורחים, לבין מידותיו הרעות וקמצנותו החומרית שמתנגדות לכך [אלשיך].
לאור זאת, החלק השני של הפסוק, אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ, מתאר את הצביעות בהתגלמותה. המארח מעודד אותך בנימוס לאכול ולשתות, ואף מציע משקאות יקרים כדי להפגין נדיבות [אלשיך, ביאור שטיינזלץ], אך בפועל לבו אינו סובל את אכילתך והוא אינו אוהב אותך באמת [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לרובד הפיזי של אירוח ואוכל, הפסוק טומן בחובו משמעות אלגורית עמוקה הנוגעת ללימוד חכמה. הלחם מסמל את חכמת השכל. כשם שמבטו הרע של אדם קמצן מחדיר אנרגיה שלילית למזון עד כדי פגיעה באוכל, כך גם מסוכן ללמוד חכמה מאדם שמידותיו מושחתות. גם אם אותו מורה יזמין אותך ללמוד ממנו ויאמר לך לאכול ולשתות מדבריו, הרי שנפשו מלאה ביצרים ובתמונות חטא. הלימוד מאדם כזה לא רק שלא יועיל, אלא אף ישחית את החכמה שכבר רכשת [מלבי"ם]. מסיבה זו, מסירת סודות ודברי חכמה עמוקים צריכה להיעשות בצנעה ורק לאנשים חכמים וראויים, ולא לאלו שלבם אינו שלם [אמרי דעת].