המרדף אחר צבירת הון חומרי עלול לשעבד את האדם ולהסיט אותו מהעיקר. הפסוק מזהיר מפני השקעת מאמץ יתר בהשגת ממון, כאשר משמעות המילה תִּיגַע היא עמל ויגיעה [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהציווי אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מורה לאדם שלא להרבות בעסקים ולעייף את עצמו כדי לצבור הון מעבר למה שמספיק לצרכיו. בהמשך לכך, המילים מִבִּינָתְךָ חֲדָל קוראות לאדם להפסיק להשתמש בבינתו ובמחשבתו אך ורק כדי לתכנן תוכניות כיצד לקבץ עוד ועוד כסף [אבן עזרא, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המפרשים את המילים מִבִּינָתְךָ חֲדָל לא כציווי להפסיק לחשוב על כסף, אלא כתוצאה הישירה של רדיפת הבצע: אם תייגע את עצמך להעשיר, בסופו של דבר תחדל מבינתך. כלומר, כילוי הזמן ברדיפה אחר העושר יגרום לאדם לעזוב את ההתבוננות בתורה ובחכמה. גישה זו מדגישה כי תכליתו האמיתית של העושר היא להעניק לאדם פניות נפשית וזמן לעסוק בחכמה, ולא להפוך למטרה בפני עצמה [רלב"ג, מלבי"ם, עמנואל הרומי].
כיוון נוסף מסביר כי המילים מִבִּינָתְךָ חֲדָל פונות אל ההיגיון הבריא של האדם: גם ללא עצה חיצונית, מתוך בינתך העצמית עליך להבין שעליך לחדול מהמרדף אחר ממון מיותר [אלשיך, מצודת דוד]. הרי אין תועלת בצבירת הון שלא תישאר לאדם לנצח ואולי אף תעבור לאחרים [אלשיך], מה גם שהעושר הוא עניין זמני שה' מעביר מאדם לאדם כפי חכמתו, והוא עלול להיעלם כהרף עין [עמנואל הרומי].
לצד הפירוש הכלכלי, הפסוק מתבאר גם בדרך משל על אופן לימוד התורה. לפי גישה זו, האזהרה אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר פונה ללומד ומזהירה אותו שלא לנסות "להתעשר" בידע מהר מדי על ידי לימוד של חומר רב בבת אחת, שכן עומס כזה יגרום לו לבסוף לשכוח את תלמודו [רש"י]. פירוש נוסף על דרך זו מזהיר תלמיד נבון שלא להקל ראש בשינון החומר מתוך מחשבה שיוכל להשלים את החסר בעתיד בקלות בזכות שכלו החריף. ביטחון מופרז זה יגרום לו לבסוף ליגיעה רבה כדי לשחזר את "עושר" החכמה שאבד לו, יגיעה שהייתה נחסכת ממנו לו היה לומד ומשנן כראוי מלכתחילה [עמנואל הרומי].