השפעת השכרות מטלטלת את האדם מאובדן שיווי משקל פיזי ועד לערעור מוחלט של יציבותו הנפשית והכרתו. חוויה זו שואבת את השיכור למצב של חוסר אונים מול כוחות חזקים ובלתי נשלטים. המילה וְהָיִיתָ רומזת למצב של שיגעון וטירוף הדעת שבו שרוי האדם [רש"י].
תחילה, התחושה מתבטאת כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם. השיכור חש כאילו הוא נזרק מצד לצד בין גלים סוערים [ביאור שטיינזלץ], בדומה למלחים הנאלצים לשכב על סיפון הספינה בשל עוצמת הטלטולים בים [מצודת דוד]. תנועה עזה זו מבלבלת את מוחו, והוא מתחיל להזות ולדמיין תמונות שווא [רלב"ג]. מבחינה תחושתית, נדמה לו שהקרקע שתחתיו נעה, וקירות הבית עולים ויורדים עקב סערת אידי האלכוהול בגופו [עמנואל הרומי]. נוצר אצלו נתק מהמציאות, שבו הוא סבור שהוא נח במקומו, בשעה שלמעשה הוא מטלטל ונוסע [אבן עזרא].
בשלב השני, הסחרחורת והחרדה מתעצמות, והוא מדמה את עצמו וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. הפרשנים מציעים מספר ביאורים למונח חִבֵּל: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתורן הספינה הגבוה, שבו תלויים החבלים, והוא נע ונד בחוזקה ברוח ונוח ליפול ממנו. פירושים נוספים מזהים את החִבֵּל כראש הספינה עצמה שפעילותה תלויה בחבלים [רלב"ג, עמנואל הרומי], כחבל הקשור לעוגן הברזל [אבן עזרא], או כמצוף העשוי מחבלים שנועד לסמן את מקום העגינה [עמנואל הרומי]. בנוסף, ישנו פירוש מדרשי הקושר את המילה חִבֵּל לחבל תלייה, בדומה לחבל שבו נחנק המן [מנחת שי].
השכיבה במקום כה גבוה ומתנדנד, תוך צפייה בגלי הים ובמהירות התנועה, מגבירה את הבלבול והסחרחורת [רלב"ג, מצודת דוד]. כאן מתרחש תהליך פסיכולוגי של החמרת המצב: מתחושת ציפה ומאבק בגלים, השיכור עובר לאימה, פחד ורעד מפני נפילה אדירה מראש התורן מטה [אלשיך]. תהליך זה משמש משל לנפילתו הטראגית של האדם ממעמד רם וגבוה אל עמקי תהום האבדון [מלבי"ם]. בסופו של דבר, בשל הניתוק המוחלט מהמציאות, השיכור מאבד כל רגישות, עד כדי כך שגם אם יכו אותו הוא לא ירגיש בכך ולא ידע מתי חלה מן המכות [אבן עזרא].