השתכרות יתר מובילה לאובדן שליטה בשני המוקדים המרכזיים של האדם: חוש הראייה וכוח המחשבה והדיבור. השפעת היין יוצרת הידרדרות פיזית ומוסרית, המהווה ניגוד מוחלט למצב האידיאלי שבו עיניו וליבו של האדם מופנים אל החכמה והאמת [מלבי"ם].
לגבי תחילת המשפט, עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה מפרשת את המילה זָרוֹת במשמעות של נשים נוכריות וזונות [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם]. לפי פירוש זה, היין בוער באדם, מעורר בו את יצר התאווה ומסית אותו לחפש ולתור אחר זנות. מנגד, הגישה השנייה מפרשת את המילה זָרוֹת מלשון זר ונכר [מצודת ציון], כתיאור של תעתועים, הזיות ומראות משונים. בעקבות האדים העולים מן היין אל המוח, האדם השיכור מאבד את אחיזתו במציאות ונדמה לו שהוא רואה דברים שאינם קיימים באמת, כך שהעולם נראה בעיניו בלתי יציב [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, עמנואל הרומי]. תופעה זו של מראות זרים מתרחשת במיוחד אצל מי שאינו מורגל בשתייה מרובה [אלשיך].
השלב הבא בהשתכרות פוגע בפנימיות האדם: וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. המילה תַּהְפֻּכוֹת מתארת היפוך של השכל, ההיגיון והאמת [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. היין גורם ללב לחשוב מחשבות כוזבות, דברי שגעון ומינות שהם ההפך המוחלט מדברי חכמה, והדיבור הפנימי הזה הוא שגורם בסופו של דבר לפה לדבר דברי הבל חסרי היגיון [מלבי"ם, עמנואל הרומי, רלב"ג].
עם זאת, ישנו פירוש המציע התבוננות שונה על שלבי ההשתכרות הראשונים. לפי הבנה זו, כאשר העיניים מתחילות לראות דברים משונים, הלב עדיין שומר על מעט צלילות ומדבר תַּהְפֻּכוֹת במובן של אבחנה: הוא מאותת לאדם שמה שעיניו רואות הוא למעשה ההפך מן המציאות האמיתית, כלומר, בשלבים הראשונים האדם עדיין מסוגל לזהות שמדובר בהזיה [אלשיך].