משלי, פרק כ״ג, פסוק ל״ה

השיכור מאבד את חושיו לחלוטין, וכאשר מכים אותו הוא אינו מרגיש כאב או מחלה, ולכן מעיד על עצמו הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי. גם כאשר הוא סופג מכות חזקות ומשברות הוא מצהיר הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, שכן ניתוקו מהמציאות מנע ממנו לדעת ולהרגיש זאת. מתוך עיוות מחשבתי הוא מתעלם מהנזקים שספג, ואף נוטה לראות ביין תרופה שמנעה ממנו להרגיש את הסבל. לכן, במקום למאוס בשתייה, שאיפתו היחידה היא מָתַי אָקִיץ ואתעורר מן השינה, רק כדי שאוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד ואחזור לשתות. מעגל הרסני זה משמש משל לכלל ההנאות החומריות, שבהן האדם שוקע וניזוק מבלי להרגיש, אך שב לרדוף אחר אותן תאוות.