תמונה טראגית ואירונית של אדם הגורם נזק וצער לזולתו מבלי להפיק מכך כל תועלת, עולה מבעד לדימוי של סערה הרסנית.
הפרשנים מסכימים כי הדימוי המרכזי, מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם, מתאר תופעת טבע הפוכה מייעודה. בדרך כלל, הגשם נועד להשקות את האדמה, להצמיח תבואה ולספק לחם. אולם, מָטָר סֹחֵף הוא גשם כבד ואלים היורד בחוזקה, גורף עמו את האדמה, סוחב את הזרעים ומשחית את היבול, כך שלבסוף אינו מותיר מזון [רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. משמעות המילה סֹחֵף היא שוטף, גורף ומפיל בעוצמה כל מה שנמצא בדרכו [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].
על גבי תשתית זו, מציעים המפרשים מספר רבדים להבנת דמותו של הגֶּבֶר רָשׁ (האדם העני) אשר עֹשֵׁק דַּלִּים (גוזל אנשים חלשים וחסרי כל):
הגישה המרכזית מפרשת את העניין במישור הכלכלי והחברתי. מדובר באדם עני שבוחר לעשוק ולגזול דווקא עניים אחרים, משום שאין בכוחו להתמודד מול העשירים החזקים ממנו [מצודת דוד]. ההקבלה לטבע מצביעה על האיוולת שבמעשיו: כשם שהגשם נועד להצמיח אך הגשם הסוחף משחית הכל, כך רכישת ממון נועדה לקיים את האדם, אך השגת ממון דרך עושק תביא לאובדן מוחלט. העושק סבור שיתעשר ממעשיו, אך בפועל יחול עליו עונש מה', והוא יאבד את הכל ויישאר בחוסר כל [רלב"ג, עמנואל הרומי, מצודת דוד]. יתרה מכך, ה' עתיד לקחת את הממון שאסף בעושק ולהעבירו לאחרים [אמרי דעת]. עני זה, שיכול היה לתת מעט צדקה מדלותו כדי לזכות לשפע, בחר לעשוק, ולכן ייענש בכך שאפילו כאשר ירד גשם ברכה וכולם בעולם יהיו שבעים, הוא עצמו יחסר לחם לחלוטין [אלשיך]. התנהגות זו מוגדרת כרעה מוחלטת, שכן היא מציקה לאחרים וגורמת נזק ללא שום תועלת רווחית לעושק עצמו [ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש האישי, יש המרחיבים את המבט למישור הפוליטי. במצב של התקוממות ומרד, לעיתים דווקא ההמון העני תופס את השלטון. כאשר קבוצה זו מתגברת, היא עושקת את אלו שהתדלדלו מנכסיהם בעקבות המרד. שלטון של עניים חסרי כל משול לשיטפון עז שגורף ומשחית את כלכלת המדינה, ואינו מותיר לחם לאיש [מלבי"ם].
ברובד הרוחני והמוסרי, הפרשנים מוצאים משמעויות עמוקות נוספות. יש מי שדורש זאת על דיין שהוא בור ועם הארץ, אשר אינו מתון בדין ועושק את בעלי הדין החלשים. פסיקותיו ההרסניות משולות לאותו גשם סוחף שאינו עושה פירות [רש"י].
גישה אחרת בוחנת את ההחמצה הרוחנית של העני. ייסורי העוני נועדו לשבור את גאוותו של האדם, לטהר אותו ולהקנות לו זכות לחיי העולם הבא, שהוא הלחם הרוחני. אולם, אם אותו עני עושק דלים, הדבר מעיד שייסוריו לא חדרו לפנימיותו והוא נותר באכזריותו. ממש כשם שגשם סוחף זורם על פני האדמה מבלי לחלחל לתוכה ולהצמיח לחם, כך ייסוריו של עני זה לא חלחלו ללבו. התוצאה היא טראגית: הוא סובל את צער העוני בעולם הזה, אך מפסיד את השכר בעולם הבא, ונמצא סובל פעמיים ללא תוחלת [אלשיך].
לבסוף, בדרך האלגוריה, ניתן לראות כאן תיאור של אדם שהוא עני בחכמה. כאשר אדם עושק את כוחותיו השכליים ומונע מהם את לחם חוקם – שהם המושכלות וההבנה – פעולותיו לעולם לא יגיעו לכדי שלמות, בדומה למטר הסוחף שאינו מצמיח לחם [עמנואל הרומי].