משלי, פרק כ״ח, פסוק ט״ו

מציאות של שלטון מושחת המנצל את החלשים בחברה היא אחת התופעות הקשות ביותר. במקום להנהיג בחסד וברחמים, השליט הופך לטורף אכזרי המטיל אימה על נתיניו.

הפרשנים מסכימים כי הדימוי המרכזי משווה את השליט הרשע לחיות טרף, וכאילו נכתבה אות כ"ף כדימוי בתחילת המילים, כלומר כדמות אריה ודוב [אבן עזרא]. המילה נֹהֵם מתארת את קול שאגת האריה, והמילה שׁוֹקֵק מתארת את קול צעקת הדוב [רש"י, מצודת ציון]. עם זאת, יש המבארים כי שׁוֹקֵק משמעותו דריסה ורמיסה [אבן עזרא], השמעת קול של השתוקקות וליקוק [ביאור שטיינזלץ], או צמא לדם [מלבי"ם].

שליט המנצל עניים מעורר אימה בקרב נתיניו חסרי האונים, בדיוק כפי שקולותיהן של חיות אלו מפחידים את הבריות [מצודת דוד, עמנואל הרומי]. מצב זה הפוך לחלוטין ממהותו של מנהיג ראוי, שאמור להיות כרועה נאמן הרופא לחולים ודואג לחלשים, בעוד שהשליט הרשע רואה בעמו טרף וכל מטרתו היא לעשוק ולהשחית [רלב"ג, עמנואל הרומי].

ההדגשה על כך שהרשע מושל עַל עַם־דָּל מקבלת משמעות מצמררת במיוחד. אריה שבע שיש לו טרף נוהג לשאוג, אך אֲרִי־נֹהֵם הוא אריה רעב הסובל מצער, ולכן הוא מסוכן פי כמה ויטרוף כל מה שנקרה בדרכו. כך גם שליט רשע השולט על עשירים עשוי להסתפק בגזל רכושם, אך שליט העושק אוכלוסייה ענייה שאין לה מה לתת, הופך לחיה צמאה לדם המשחיתה הכול מתוך רעבון ותאווה [מלבי"ם, עמנואל הרומי].

מול תמונת המצב המייאשת שבה לכאורה לא ניתן להימלט משלטון העריץ [ביאור שטיינזלץ], מוצגת גם גישה של השגחה אלוהית המעניקה תקווה. על פי גישה זו, שלטון כזה נועד להכניע את העם כדי שיחזרו בתשובה, אך כוחו של השליט מוגבל. ה' מתיר לו רק לאיים ולהפחיד – להישאר בשלבים המקדימים של נֹהֵם ושׁוֹקֵק – אך ה' לא יאפשר לו לטרוף בפועל או לשפוך דם נקיים, ויסלק אותו מן העולם אם ינסה לעשות זאת [אלשיך].

במקביל לרובד המדיני, קיים גם פירוש פנימי בנפש האדם. לפי קו מחשבה זה, מוֹשֵׁל רָשָׁע הוא משל ליצר הרע ולתאוות, אשר גוערים ומחרידים את הכוחות השכליים והרוחניים של האדם, המיוצגים על ידי העַם־דָּל [עמנואל הרומי].