משלי, פרק כ״ח, פסוק ט״ו

מוֹשֵׁל רָשָׁע המנצל את נתיניו אינו רועה נאמן הדואג לחלשים, אלא נדמה לחיית טרף אכזרית המטילה אימה על הסביבה. הוא משול אל אֲרִי־נֹהֵם, אריה רעב ומסוכן השואג לטרף, ואל דֹב שׁוֹקֵק, דוב המשמיע קולות זעקה, רומס וצמא לדם. אכזריותו של העריץ גוברת במיוחד כאשר הוא שולט עַל עַם־דָּל, שכן מכיוון שאין לעניים רכוש שאותו ניתן לגזול, הוא הופך לחיה צמאה לדם המשחיתה הכול מתוך תאווה ורעבון. עם זאת, ה' מגביל את כוחו של השליט ומתיר לו רק להפחיד את העם כדי לעוררם לתשובה, אך אינו מאפשר לו לטרוף בפועל ולשפוך דם נקיים.