משלי, פרק ג׳, פסוק ז׳

הביטחון המופרז של האדם בשכלו וביכולותיו גורם לו להיות חָכָם בְּעֵינֶיךָ, מצב המוביל להתעלמות מתוכחה, לזלזול בגבולות מוסריים והלכתיים, ולמחשבה שעיקר ההצלחה נובעת מכישוריו האישיים. התרופה ליוהרה זו היא ההוראה יְרָא אֶת־ה', הדורשת ענווה והכרה בכך שההשגחה וחוקי האל הם המנחים את המציאות ומונעים נפילה. מתוך כך באה הקריאה וְסוּר מֵרָע, המהווה ציווי אקטיבי להציב סייגים ולהתרחק מחטאים וממחשבות כפירה, ויש הרואים בה גם הבטחה שבעקבות היראה הרע יתרחק מהאדם מאליו. בנוסף, קריאה זו מדגישה כי גם כאשר אדם כבר נקלע לתוך מצב של חטא בסתר, עליו לשאוב את הכוח לפרוש ממנו אך ורק מתוך יראת ה' הרואה הכול, ולא מתוך פחד מבושה מפני בני אדם.