תהלים, פרק קל״ט, פסוק י״א

קרה לכם פעם ששיחקתם מחבואים ונכנסתם לפינה חשוכה לגמרי, מתוך מחשבה ששם אף אחד לא יצליח למצוא אתכם? לפעמים נדמה לנו שאם מסביב הכל חשוך, אי אפשר לראות אותנו. המילה וָאֹמַר לא מתארת כאן דיבור בקול רם, אלא מחשבה עמוקה בלב. האדם חושב לעצמו שאולי החושך יְשׁוּפֵנִי. המילה הזו קשורה למילה נשף, שפירושה שעות החושך והאפלה. כלומר, הוא חושב שהלילה יכסה ויעלים אותו, וכך הוא יוכל להסתיר את המעשים והמחשבות שלו. אבל מיד הוא מבין שזה פשוט בלתי אפשרי, ואומר וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. המילה בַּעֲדֵנִי פירושה מסביבי או סביבי. האדם מבין שגם אם הוא מנסה להתחבא, הלילה החשוך שסביבו מאיר כמו אוֹר של יום. ה' רואה אותנו גם בתוך החושך הכי עמוק, בדיוק באותה צורה שבה הוא רואה אותנו באור השמש, ושום אפלה לא באמת יכולה להוות מקום מסתור מפניו.