כאשר האדם מהרהר בלבו, וָאֹמַר, שאולי יוכל להסתתר מעיני ה', הוא מקווה כי אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, כך שהאפלה תכסה ותעלים את מעשיו. במצב זה הוא מצפה כי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, כלומר שהלילה יהיה חשוך סביבו וישמש לו כמסתור, או לחלופין חושש שהחשיכה תחשוף אותו לפגיעתם של כוחות שליליים. אולם, המחשבה להשתמש בלילה כמקום מפלט מתבררת כאשליה, שכן נוכחותו של ה' חודרת כל חושך. למעשה, גם אם האדם מקווה להסתתר, הלילה החשוך מאיר סביבו כאוֹר יום, וה' רואה אותו באפלה העמוקה ביותר בדיוק כפי שהוא רואה באור השמש.
תהלים, פרק קל״ט, פסוק י״א
וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.