האם קרה לכם פעם שעצרתם ביום חורף, הסתכלתם למעלה אל השמיים ושאלתם את עצמכם איך הכל עובד כל כך מושלם בטבע? ה' הוא הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, כלומר הוא לוקח את השמיים הבהירים ומכסה אותם בעננים. אבל למה בעצם הגשם יורד אלינו מלמעלה, ולא מגיע מנהרות או עולה מתוך האדמה? הסיבה היא שכאשר אנחנו נושאים את העיניים שלנו למעלה אל העננים, אנחנו נזכרים בה' ומבינים שהוא זה שדואג לנו. כך ה' הוא הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הוא מכין ומוריד את הגשם, וזו ההוכחה שהוא משגיח על העולם כולו.
בזכות הגשם הזה, ה' הוא גם הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר. המילה חָצִיר מתארת דשא ועשב שבהמות וחיות אוהבות לאכול. אבל למה מודגש שזה קורה דווקא על ההרים? הרי הרים הם מקומות גבוהים, יבשים ומלאים בסלעים. אי אפשר להשקות אותם עם נהרות, ובני אדם לא יכולים לחרוש ולזרוע שם בקלות. בדיוק כאן אנחנו רואים את החסד העצום של ה'. בזמן שאנחנו, בני האדם, צריכים לעבוד קשה, לחרוש ולזרוע כדי להכין לעצמנו אוכל, ה' דואג לחיות שלא יכולות לעבוד. הוא מצמיח עבורן את האוכל שלהן באופן טבעי מתוך האדמה, אפילו במקומות הכי גבוהים שקשה להגיע אליהם, ומגיש להן אותו באהבה.