יצא לכם פעם לעבור יום ממש קשה ומעייף, כזה שבו הכול מרגיש הפוך, ואז פתאום להגיע הביתה למקום בטוח, רגוע ונעים? התחושה הזו מזכירה את מה שעבר על עם ישראל בגלות, עד שהגיעה ההצלה. בתקופה שבה העם לא היה בארצו, הוא הרגיש שהִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ. כלומר, ה' נתן למלכים של עמים אחרים שליטה עלינו. זה הרגיש ממש כאילו אדם אחר רוכב עלינו ומחליט עבורנו, במקום שנהיה חופשיים.
התקופה הזו הייתה מלאה במבחנים וקשיים שונים לגמרי זה מזה, ולכן נאמר בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. אש ומים הם שני דברים הפוכים, האש חמה ועלולה לפגוע, והמים יכולים לשטוף ולהציף. התיאור הזה בא ללמד אותנו שעם ישראל עבר כל מיני סוגים של צרות, אבל למרות הכול, הוא הצליח להחזיק מעמד ולשרוד.
ואז, אחרי כל המסע הקשה הזה, הגיעה הישועה. ה' הציל אותנו, וכמו שמסופר, וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה. תדמיינו אדם שצמא מאוד במשך הרבה זמן, ופתאום הוא מקבל מים ושותה עד שהוא שבע, רגוע ונושם לרווחה. כך בדיוק ה' הוציא את עם ישראל מהמקום הצר והקשה אל מקום של שפע, מנוחה וטוב, והביא אותנו אל ארץ ישראל שהיא ארץ דשנה ומלאה בברכה.