בעת צרה וייסורים, לאחר שהאדם נואש מכל עזרה אחרת, הוא פונה אל ה' לבדו בזעקה אֵלָיו פִּי קָרָאתִי, כלומר קראתי אליו בפי, ואף מבקש שה' ישים את המילים הנכונות בפיו. יחד עם בקשת העזרה, שבחו ורוממותו של ה' שגורים ומוכנים תמיד, כפי שמתואר במילה וְרוֹמַם. שבח זה ממתין תַּחַת לְשׁוֹנִי, ביטוי המתאר את פעולת הדיבור הפיזית שבה התהילה מוכנה לצאת החוצה, אך במקביל רומז גם למקום הפנימי של הלב והמחשבה. כך מתברר שעוד בטרם התפילה נחתכת בשפתיים ויוצאת מן הכוח אל הפועל, ה' כבר מקשיב ונענה לה.
תהלים, פרק ס״ו, פסוק י״ז
אֵלָ֥יו פִּֽי־קָרָ֑אתִי וְ֝רוֹמַ֗ם תַּ֣חַת לְשׁוֹנִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.