קרה לכם פעם שמישהו האשים אתכם במשהו שבכלל לא עשיתם? זו הרגשה ממש לא נעימה. דוד המלך נמצא במצב דומה. אנשים אומרים עליו דברים לא נכונים, והוא עומד מול ה' ומסביר עד כמה הוא משתדל להיות אדם טוב, הוגן ורחמן, ושמעולם הוא לא ניצל לרעה את הכוח שלו.
דוד שואל בכנות האם אי פעם הוא פגע באדם שהוא שׁוֹלְמִי, כלומר חבר קרוב או איש שלום שהיה איתו ביחסים טובים. הוא מזכיר שהוא תמיד היה נאמן לאוהביו, ממש כמו שהיה נאמן לשאול המלך ועזר לו כשהם עוד היו קרובים.
אבל דוד לא מסתפק רק בלהיות טוב לחברים. הוא משתמש במילה וָאֲחַלְּצָה, שהמשמעות שלה היא להציל ולשחרר. דוד מסביר שלא רק שהוא לא פגע בחברים שלו, אלא הוא אפילו הציל את צוֹרְרִי, שזה האויב שלו. האויב הזה רדף אחריו רֵיקָם, כלומר סתם ככה, לחינם ובלי שדוד עשה לו שום דבר רע. דוד בעצם מזכיר מקרים שבהם הוא מנע מהאנשים שלו לפגוע בשאול המלך שרדף אחריו, ובמקום להחזיר לו רעה, הוא בחר לרחם עליו ולהציל את חייו.