זעקה ובקשה מופנית אל ה׳ שלא להשיב ריקם את תפילתם של הסובלים והעשוקים, מתוך ציפייה שישועתם תוביל להודיה ולשבח.
המילה דַּךְ מתארת אדם מדוכא, מושפל ועני [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם היא קריאה לה׳ שלא ייתן לאותו אדם לחזור מתפילתו כשהוא מבוייש ומאוכזב מכך שלא נמצא לו עוזר ותחינתו לא נשמעה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הפסוק מבקש מה׳ לקבל את תפילת הנדכאים ברצון, שכן מן הראוי שהוא יושיע את מי שמקווה לו וחוסה בו [מלבי"ם, מצודת דוד, מאירי].
זהותו של אותו עני ונדכה הזועק אל ה׳ זוכה למספר התייחסויות. מעבר למשמעות הפשוטה של אדם עני וחסר כול, יש המזהים את העני עם כנסת ישראל השרויה בגלות ומתפללת לגאולה [רד"ק]. גישה ייחודית נוספת מזהה את הנדכה עם מלך המשיח, אשר מכונה במקורות "עני", ומבקש תמיד לבוא ולגאול את ישראל. לפי פירוש זה, הבקשה היא שה׳ לא ישיב את פניו של המשיח ריקם [אלשיך].
ביחס לחלקו השני של הפסוק, עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ, מציגים המפרשים שתי גישות מרכזיות באשר לעיתוי ולסיבת ההלל. הגישה הרווחת היא של סיבה ותוצאה: כאשר ה׳ ייענה לתפילת הנדכאים ויושיע אותם, הם יהללו את שמו בתגובה לישועה זו, ובכך יתפרסם בעולם שהוא אכן שומע לאביונים ומושיע אותם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את הפסוק כתיאור של מצב קיים, ולפיו העני והאביון ממשיכים להלל את שם ה׳ מתוך אמונה שלמה, דווקא בעודם שרויים בגלות, בעוני ובסבל [רד"ק, אלשיך].