ההתערבות האלוהית במהלך ההיסטוריה באה לידי ביטוי מובהק בשליטתו המוחלטת של ה' על הטבע, ובפרט בנס קריעת ים סוף, המשמש עדות לגמול ולשינוי סדרי בראשית [מאירי, מלבי"ם].
המילים אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם ממחישות כיצד ה' בכוחו ובגבורתו [שטיינזלץ, מצודת דוד] שבר וריסק את הים לחתיכות רבות [רד"ק, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתיאור זה מכוון לבקיעת ים סוף. הנס התבטא בכך שהים נבקע לי"ב גזרים נפרדים, כך שנוצר שביל מיוחד עבור כל אחד משבטי ישראל [מצודת דוד]. הנס היה כפול: בעוד שבצד אחד הים התפורר והפך ליבשה עבור בני ישראל, בצידו השני הוא הטביע את המצרים [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה במילים אלו תיאור כללי של ממשלת ה' ושליטתו בים ובבריותיו [אבן עזרא].
בחלקו השני של המשפט, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם, נעשה שימוש בדימוי. אף שמשמעות המילה תַנִּינִים היא דגים גדולים או חיות ים [אבן עזרא, מצודת ציון], הפרשנים מסכימים כי כאן מדובר במשל למצרים. ה"תנינים" הם למעשה פרעה, שריו וגדולי צבאו, שכן גם הנביא יחזקאל כינה את פרעה "התנים הגדול" [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי]. לדימוי זה ישנה משמעות היסטורית ואמונית: המצרים סגדו לנהר הנילוס ולתנינים שבו, והאמינו שכוחם נובע מן המים. לכן, ה' שבר אותם דווקא על המים, כדי להוכיח את אפסות אמונתם [מלבי"ם]. רובד נוסף מצביע על כך ששבירת ראשי התנינים אינה מתייחסת רק לצבא הפיזי, אלא גם לשרו הרוחני של מצרים בשמיים שניגף יחד עם החיילות [אלשיך].
באשר לביטוי עַל הַמָּיִם, מוסבר כי במהלך הנס, מי הים התקשו והפכו למוצקים כסלעים. כאשר המצרים טבעו, הם נזרקו בעוצמה אל עבר המים הנוקשים, וכך נשברו ראשיהם [מצודת דוד].