חורבן המקדש מוצג לא רק כהרס פיזי של מבנה, אלא כפעולה מכוונת של חילול והשפלה עמוקה. האויבים ביקשו להוריד את הקדושה אל העפר, ולהפוך את המקום המקודש ביותר לחולין.
בביאור המילים שלחו באש מקדשך, הפרשנים מציינים כי המילה שלחו משמעותה הצתה והבערה [מצודת ציון]. עם זאת, תחביר המשפט עורר דיון, שכן היה מצופה שייכתב "שלחו אש במקדשך" ולא להפך. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמדובר בהיפוך מילים, והכוונה היא אכן שהאויבים שילחו את האש אל תוך המקדש [אבן עזרא בשם בן בלעם, מצודת דוד]. מנגד, יש הסבורים כי אין צורך להפוך את סדר המילים [מאירי]. לפי גישה זו, האש הקיפה את המקדש מכל עבר, עד שנראה היה כאילו המקדש עצמו הושלך אל תוך האש [אבן עזרא], או שפשוט החריבו אותו באמצעות אש [מאירי].
פרשנות ייחודית ושונה מציעה שהמילה שלחו אינה מתייחסת רק לשילוח אש, אלא לכלי נשק (כמו "שלח" או חרב). לפי תפיסה זו, האויבים לא הסתפקו בשריפת המבנה; בעוד המקדש בוער, הם המשיכו להכות בו ולנתץ אותו בחרבותיהם מתוך רשעות ורצון להכעיס, כדי לפגוע בייצוג הפיזי של העולמות העליונים [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק, לארץ חללו משכן שמך, המילה חללו מוסברת מלשון חולין [מצודת ציון]. האויבים חיללו את מקום שכינתו של ה', השפילו אותו והורידו אותו עד לעפר [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. בפועל, פעולה זו מתבטאת בכך שהפילו את חומות המקדש ארצה [מאירי], אך יש בה גם ממד של דיכוי רוחני, שבו האויבים השתמשו בכוחם הפיזי כדי לרמוס ולדכא את משכן השם [אלשיך].