תארתם לעצמכם פעם מצב שבו מישהו מציק לכם, אבל בעצם הוא מנסה לפגוע במישהו אחר שקשור אליכם? המשורר קורא אל ה' ומבקש ממנו להזדרז ולפעול נגד האויבים. הוא מסביר שהמלחמה של האויבים היא לא רק נגד עם ישראל, אלא נגד הכבוד של ה' בעצמו. כשהוא זועק קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ, הוא מתכוון שהאויבים נלחמים בעם ישראל בגלל האמונה שלהם. לכן, הפגיעה בעם היא בעצם מלחמה נגד ה'. המשורר מבקש שאם ה' לא מושיע את העם למענם, שיעשה זאת למען כבודו, כי האויבים מעליבים אותו וטוענים שאין לו כוח להציל.
הוא ממשיך ומבקש זְכֹר חֶרְפָּתְךָ, כלומר, תזכור את העלבונות שמופנים כלפיך. העלבונות האלה מגיעים מִנִּי, שפירושו פשוט המילה "מן" והאות יוד בסוף היא רק תוספת לשפה, מאותו נָבָל, שהוא האויב השפל והבזוי. האויב מטיח את העלבונות האלה כָּל הַיּוֹם, כלומר בהתמדה ובלי שום הפסקה. המשורר מבקש מה' לא לשכוח את קול הלעג של האויבים, ולקום כדי להגן על כבודו.