ההתערבות האלוהית ביציאת מצרים, ובפרט בקריעת ים סוף, לא הייתה רק אירוע ארצי אלא מהפך קוסמי של ממש. כוחות הטבע, מהשחקים העליונים ועד למצולות הים, גויסו על ידי ה' כדי להטיל אימה במחנה מצרים ולהביא לישועת ישראל.
המילים זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת מתארות כיצד העננים הורידו שפע רב ושטף של מים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, המאירי]. הפועל זֹרְמוּ נגזר משורש מרובע המבטא זרימה עזה ושיטפון [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, המאירי]. גשם זעף זה ניתך על המצרים בעת שעברו בים כדי להמם ולבלבל אותם [מצודת דוד]. יש מי שקושר את המים העבים הללו גם למכת ברד, שבה ירדו טיפות עבות וקפואות שהכילו בתוכן אש פלאית [אלשיך].
במקביל לסערה שירדה מן העננים, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים. הפרשנים מסכימים כי הקול שניתן מן השמים הוא קולו של הרעם [מצודת דוד]. בעוד שחלק מן המפרשים מזהים את המילה שְׁחָקִים פשוט כרקיעים או שמים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], גישה עמוקה יותר מצביעה על כך שהשחקים הם רובד רוחני עליון, מעבר לשמים הפיזיים. זהו עולם המלאכים ומקור הפלאות והנסים, והקולות שנשמעו משם היו קולות אלוהיים שירדו מן ההנהגה הנסית אל תוך עולם הטבע [מלבי"ם, אלשיך].
לגבי סיום הפסוק, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ, קיימות מספר גישות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה חֲצָצֶיךָ נגזרת מהמילה "חצים", ומשמשת כדימוי פיוטי לברקים שה' יורה כחצים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, מצודת דוד]. ברקים אלו האירו מתוך עמוד האש שליווה את בני ישראל [אבן עזרא], או שהיו אש רוחנית שהתהלכה בתוך כדורי הברד [אלשיך]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מפרשים את המילה מלשון "חצץ", ומסבירים כי אבנים קטנות ואבני נהר התעופפו ונפלו על המצרים כדי להגביר את המהומה במחנם, אף על פי שפרט זה אינו מוזכר במפורש בתורה [רד"ק, המאירי].
כך מצטיירת תמונה של שרשרת ניסים היורדת ממעל. הפעולה החלה בבקיעת המים והעננים בשחקים העליונים, ומשם השתלשלה אל הרקיע התחתון. הרעם והברק הרוחניים הפכו לרעמים, ברקים וסערות גשם בעולם הפיזי, וכל אלו יחד הובילו לבקיעת מי הים ולמהומה במחנה מצרים [מלבי"ם].