התגלות כוחו של ה' בעולם באה לידי ביטוי בסערה קוסמית אדירה המשלבת רעמים, ברקים ורעידת אדמה. תופעות טבע עוצמתיות אלו משמשות כדי לתאר את התערבותו האלוהית במהלך ההיסטוריה, ובמיוחד את המהומה והחרדה שהטיל ה' על מחנה המצרים בעת קריעת ים סוף.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה בַּגַּלְגַּל, והציגו שתי גישות מרכזיות – טבעית והיסטורית. הגישה הראשונה מפרשת את המילה כתיאור של השמיים, האוויר או סופה מתגלגלת. הרקיע מכונה כך משום שהוא סובב ומתגלגל תמיד, ושם נוצרים הרעמים [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. יש הממקדים זאת ספציפית בענני סערה הנעים במעגליות [תורה תמימה]. לעומת זאת, גישה שנייה קושרת את המילה לאירוע היסטורי ספציפי ומפרשת אותה במשמעות של אופן העגלה. לפי פירוש זה, קול הרעם האדיר פגע בגלגלי מרכבות פרעה שרדפו אחרי בני ישראל בים סוף, ונועד להמם ולבלבל את מחנה מצרים [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, מאירי].
בהמשך, המילים הֵאִֽירוּ בְרָקִים תֵּבֵל מתארות ברקים עצומים בגודלם שהאירו את העולם כולו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש הרואים בכך רמז לעמוד האש שהאיר לישראל את הלילה על הים [רד"ק]. מנקודת מבט של חוקיות הטבע, סדר התופעות – ברק ואז רעם – אינו מקרי. ה' סידר את עולם הטבע כך שהברק יקדים ויופיע כאזהרה מאירה, כדי שקול הרעם לא יכה בפתאומיות ויבעת את הבריות [אלשיך].
סיום הפסוק, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, ממחיש את תוצאת הסערה. למרות אזהרת הברקים, עוצמת הרעמים הייתה כה רבה עד שהאדמה עצמה רעדה [אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים את הרעידה לא רק כתופעה גיאולוגית, אלא כביטוי לחרדה, לזעזוע ולמהומה שאחזו במצרים לנוכח גבורת ה' [רד"ק, מאירי].