קריעת ים סוף מצטיירת כאן דרך הנהגתו של ה', הסולל נתיב בתוך המים עבור עם ישראל מבלי להותיר אחריו שום סימן פיזי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים בַּיָּם דַּרְכֶּךָ מתייחסות לעצם בקיעת הים כדי לאפשר לגאולים לעבור בתוכו. המשך הפסוק, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, מוסבר על ידי חלקם ככפל לשון פיוטי שנועד לחזק את הרעיון [רד"ק, מצודת דוד]. המילה וּשְׁבִילְךָ מתארת מסילה ודרך [מצודת ציון], אך יש המדייקים כי בניגוד לדרך רגילה, השביל הוא נתיב צר המיועד להליכה של אדם יחיד ובודד [מלבי"ם]. אף על פי שהמילה נקראת בלשון יחיד, היא כתובה בכתיב חסר כ"שביליך" בלשון רבים. מכאן לומדים הפרשנים כי לא הייתה בים רק דרך אחת, אלא שנים עשר קרעים שונים שנוצרו עבור כל אחד משבטי ישראל [רד"ק, מאירי].
גישה ייחודית ומרחיבה מציעה כי המילים בְּמַיִם רַבִּים אינן מתייחסות רק לים סוף, אלא לכל המימות בעולם. לפי פירוש זה, ה' בקע את כל המים בעולם באותו רגע כעין שביל צר. הסיבה לכך הייתה כדי להוכיח שהנס נעשה על ידי ה', ולא כתוצאה מרוח הקדים העזה שנשבה בים סוף ועלולה הייתה לגרום למצרים או לישראל לחשוב שמדובר בתופעת טבע [אלשיך].
בסופו של הפסוק נאמר וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. המילה וְעִקְּבוֹתֶיךָ מתייחסת לעקבות הרגליים והפסיעות [מצודת ציון, מאירי]. הפרשנים מסבירים כי הסיבה שפסיעות אלו לא ניכרו היא משום שטבעם של מים הוא שאין הפסיעות נרשמות עליהם [רש"י]. מעבר לכך, מיד לאחר שעברו ישראל, המים שבו לאיתנם, כיסו את המצרים, והעולם חזר לקדמותו מבלי להותיר כל סימן או זכר לדרך שהייתה שם רגע לפני כן [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ, מאירי]. בהמשך לרעיון בקיעת כל המים בעולם, יש מי שמוסיף כי חוסר ההיכר של ה"עקבות" – כלומר חוסר ההבנה הראשונית כי מדובר בהתערבות אלוהית בגלל הרוח שנשבה בים סוף – הוא זה שחייב את בקיעת שאר המים בעולם כדי לפרסם את האמת [אלשיך].