תהלים, פרק פ״ג, פסוק ב׳

קריאה דחופה מופנית אל ה' להתערב ולהושיע את ישראל מידי אויביהם בעת משבר, תוך פנייה אליו תחילה בתור אֱלֹהִים המייצג את מידת הדין, ולבסוף בשם אֵל המבטא את כוחו העצום או את מידת החסד המאזנת. הפנייה מורכבת משלוש בקשות המקבילות לענייני שתיקה ומנוחה, ויוצרות הדרגתיות של פעולה: תחילה מבקש המשורר אַל־דֳּמִי־לָךְ, כלומר אל תעמוד בדומייה ואל תעצור את מעשי הישועה. לאחר מכן הוא קורא אַל־תֶּחֱרַשׁ ודורש מה' להשיב לאויבים שפגיעתם בישראל פוגעת גם בו, ולבסוף הוא זועק וְאַל־תִּשְׁקֹט, בקשה שלא ינוח ויפעל נגדם באופן מעשי. דרישה תמידית זו מדומה לשומר על החומה שחייב לצעוק ולהזהיר מפני סכנות ללא הרף, מתוך ציפייה שה' ישמור על עמו באופן פעיל ובלתי פוסק.