עמוס, פרק ז׳, פסוק א׳

Amos 7:1Sefaria

כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

יצא לכם פעם לשתול זרע באדמה, לחכות בסבלנות ימים ארוכים, ובדיוק כשהעלה הירוק הראשון הציץ מתוך האדמה, הגיע חרק ואכל אותו? זו בערך ההרגשה שעולה מהמראה הנבואי שנגלה לנביא. בני ישראל עשו מעשים לא טובים ולא הקשיבו לאזהרות, ולכן ה' מראה לנביא מה עלול לקרות להם. המילים כֹּה הִרְאַנִי מתארות את החיזיון הזה, שבו ה' מראה לנביא את מה שעומד לקרות. בחזון שלו הוא רואה שה' יוֹצֵר גֹּבַי, כלומר מכין ואוסף נחיל עצום של חרקים שנקראים ארבה, כדי שיאכלו את התבואה של העם. המכה הזו קשה במיוחד בגלל התזמון שלה. הפסוק מספר שזה קרה אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ, כלומר אחרי שהתבואה הראשונה של השנה כבר נקצרה ונלקחה כדי להאכיל את הבהמות של המלך. לעם נשארה רק תקווה אחת למזון, וזהו הלקש, התבואה המאוחרת שצומחת אחרי גשמי האביב. בדיוק בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ, כשהצמחים החדשים האלו רק מתחילים לצמוח ולתת לעם תקווה שיהיה להם מה לאכול, מגיעים חרקי הארבה כדי לחסל גם אותם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק ו׳
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.