דברים, פרק כ״א, פסוק ז׳

נסו לדמיין מקרה שבו אדם זר נפגע בדרך, מחוץ ליישוב, ואין שום רמז מי פגע בו. מה לדעתכם המנהיגים של העיר הקרובה צריכים לעשות? בתורה יש מצווה מיוחדת למקרה כזה. המנהיגים והשופטים של העיר הכי קרובה מגיעים למקום וצריכים להצהיר הצהרה חשובה. המילים וְעָנוּ וְאָמְר֑וּ מלמדות אותנו שזקני העיר מתחילים לדבר בקול רם וברור. אבל רגע, האם מישהו באמת חושב שהמנהיגים החשובים הם אלו שפגעו באותו אדם? ברור שלא! כשהם אומרים יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ, הם מתכוונים למשהו עמוק יותר. הם מצהירים שהם דאגו לכל אורח שעבר בעיר שלהם. הם בעצם אומרים שהאדם הזה לא יצא מהעיר שלהם רעב, בלי שנתנו לו צידה ודאגו לצרכים שלו. וכשהם מוסיפים וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ, הם מסבירים שהם לא נתנו לו לצאת לדרך המסוכנת לבדו, אלא דאגו לו למלווה שישמור עליו. המנהיגים לוקחים אחריות ציבורית ומראים שהם עשו כל מה שאפשר כדי להגן ולשמור על האנשים באזור שלהם. אחרי שהם מסיימים את דבריהם, ניגשים הכהנים. מכיוון שכל עם ישראל קשורים ודואגים זה לזה, הכהנים מבקשים מה' סליחה ורחמים על כל העם.