קרה לכם פעם שמישהו חיפש אצלכם מקום בטוח להיות בו, כי הוא ברח ממקום שבו לא היה לו טוב? בעולם העתיק, עבדים נחשבו ממש כמו חפצים. אם עבד היה בורח, כולם היו בטוחים שחובה להחזיר אותו מיד לאדון הקשוח שלו. אבל התורה שלנו מלמדת אותנו להתנהג אחרת לגמרי, בדרך של רחמים וטוב לב.
אם עבד בורח מהאדון שלו אל המחנה של עם ישראל, כי הוא רוצה להתקרב אל ה' ולחיות חיים טובים וקדושים יותר, התורה מצווה עלינו לֹא תַסְגִּיר. כלומר, אסור לנו למסור אותו חזרה לידיים של האדון שלו. העבד הזה עשה צעד אמיץ, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ - הוא בחר לברוח ולהינצל דווקא אצלנו, כדי לקבל הגנה ולחיות קרוב לה'.
לכן, אנחנו צריכים לקבל אותו יפה. אסור לנו להחזיר אותו למקום שבו יתנהגו אליו בצורה לא טובה או יכריחו אותו להתנהג בניגוד לרצונו. התורה מזהירה אותנו שאפילו אם האדון שלו יציע לנו כסף או שוחד כדי שנסגיר אותו, אנחנו חייבים לסרב. כך אנחנו לומדים כמה חשוב להיות אנושיים, להגן על מי שמבקש עזרה, ולשמור עליו באהבה.