יצא לכם פעם לפגוש קרוב משפחה רחוק, שבמקום לשמוח לקראתכם ולהיות חברותי, בחר להתנהג בצורה ממש לא יפה? תחושה לא נעימה בכלל. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל מול העמים עמון ומואב.
העמים האלה היו בעצם קרובי משפחה של עם ישראל, כי הם היו הצאצאים של לוט, האחיין של אברהם אבינו. בגלל הקשר המשפחתי הזה, ה' אפילו נתן להם ארץ משלהם. אבל כשישראל היו בדרך לארץ, עמון ומואב בגדו בקשר המשפחתי הזה. במקום לקבל את ישראל בשלום ובחברות, הם תכננו מזימות ורצו לפגוע בהם.
בגלל ההתנהגות הזו, התורה אומרת לנו להתרחק מהם. מכיוון שהם לא באו בדרכי שלום, אנחנו מצווים לא לדרוש שְׁלֹמָם. כלומר, בניגוד לכלל הרגיל שבו עם ישראל תמיד מציע שלום לפני יציאה לקרב, מול עמון ומואב אין לנו חובה כזו. בנוסף, נאמר לא לדרוש וְטֹבָתָם, שזה אומר שאנחנו לא צריכים להתאמץ לעשות להם טוב או לעזור להם. זו בעצם התנהגות של מידה כנגד מידה.
עם זאת, ה' לא ציווה עלינו לצאת נגדם למלחמה יזומה, כי בכל זאת מדובר במשפחה. ההוראה היא פשוט להתרחק לחלוטין: לא לעזור להם, אך גם לא לחפש איך להרע להם סתם כך.
כדי להדגיש כמה ההתרחקות הזו משמעותית, התורה מוסיפה את המילים כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. זה אומר שזה לא היה כלל רק לאנשים שחיו אז במדבר, אלא ציווי שנשאר לתמיד. בניגוד לעמים אחרים שאחרי כמה דורות היה אפשר להתחבר אליהם שוב, הבגידה של עמון ומואב יצרה ריחוק שנשאר לעולמים.