דברים, פרק כ״ה, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שאתם עוזרים להכין ארוחה עם ריח נהדר, אבל אוסרים עליכם לטעום אפילו פירור קטן בזמן שאתם עובדים. די מתסכל, נכון? בימי קדם, כשהחקלאים היו אוספים את התבואה מהשדה, הם היו נעזרים בבהמות. הבהמה הייתה הולכת ודורכת על השיבולים כדי להפריד את הגרעינים, עבודה שנקראת דישה. התורה מלמדת אותנו שיעור חשוב מאוד ברחמים כלפי בעלי חיים. כשהבהמה עובדת בתוך האוכל, היא מריחה אותו ומשתוקקת לאכול ממה שנמצא ממש מולה. לכן, התורה מצווה לא תחסם. המשמעות של המילה הזו היא סגירה ואטימה, ממש כמו שסוגרים דלת. התורה אוסרת לשים מחסום פיזי על הפה של הבהמה, ואפילו אוסרת לצעוק עליה או להפחיד אותה בקול כדי למנוע ממנה לאכול. למרות שכתובה המילה שור, הכוונה היא לכל בהמה, חיה או עוף שעושים את המלאכה הזו, והתורה פשוט בחרה בדוגמה הכי רגילה ומוכרת. המילה בדישו מלמדת אותנו מתי חל האיסור: דווקא כשהבהמה עובדת בגידולים שצומחים מהאדמה. ה' רוצה להרחיק אותנו ממידות של אכזריות ולמנוע צער מבעלי החיים. אם הבהמה עובדת קשה בשבילנו והאוכל נמצא ממש מתחת לאף שלה, זה פשוט לא הוגן לדחות את הארוחה שלה לאחר כך.